החלטה בתיק בש"א 5685/07

1.         לפני בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל של שטרי משכנתא ומשכון למימוש זכויות המבקשים בשתי דירות מגורים בירושלים בגינם נפתח תיק הוצאה לפועל על ידי המשיב (להלן: "הבנק").

2.         תמצית העובדות הדרושות לענין :

2.1        המבקשים, בני זוג שעסקו במסחר במזון בשוק הסיטונאי בירושלים. בשלב מסוים חברו המבקשים לסוחרי מזון שחנותם סמוכה לעיסקם של המבקשים לשם השקעה בפרוייקט תיירותי באילת. הצדדים השלישיים האמורים הינם ה"ה מאיר חזיזה ז"ל (להלן: " חזיזה") ומר אליהו יהושע (להלן: " פשה").

2.2        הפרוייקט התיירותי הופעל באמצעות חברה פרטית בשם "ח. מ. ס. א. מפעלי תיירות באילת בע"מ" (להלן: "החברה" או "חמסא") שמניותיה הוחזקו על ידי חזיזה ועל ידי חברת  "פז חברת נפט בע"מ". פשה הציע למבקשים להצטרף כמשקיע בחברה ולאחר מו"מ רכשו המבקשים מחצית המניות של חמסא באמצעות חברה שהקימו ביחד עם פשה בשם "צפים נכסים בע"מ" (להלן: "צפים").

2.3        לשם רכישת המניות בחברה וכן השקעת הון עצמי בחברה, פנו המבקשים לבנק, אצלו ניהלו את חשבונותיהם במשך שנים רבות. זה המקום לציין כי הבנק המשיב, היה בעת הרלוונטית גם בעלים של בנק למשכנתאות בשם "הבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: " הבנק למשכנתאות"), ובגדר גוף משפטי נפרד מהמשיב עצמו (לצורכי האבחנה בין שני הבנקים יקרא הבנק המשיב להלן: " הבנק המסחרי"). בשלב מאוחר לאירועים נשוא התביעה, מוזג הבנק למשכנתאות עם הבנק המסחרי והוא מהווה בו מחלקה עצמאית. פעילות הבנק למשכנתאות נוהלה בחלקה בעת הרלוונטית בתוך סניפי הבנק המסחרי, בדלפקים נפרדים, באמצעות פקידים מיוחדים, ולו הייתה גם מחלקת גבייה עצמאית (ראה עדות הגב' כהן מטעם הבנק).

הבנק למשכנתאות העמיד למבקשים הלוואות בסכומים שונים לשם רכישת המניות בחברה והשקעת ההון העצמי בה (להלן: " המימון הפרטי"), והכל כמפורט במסמכי ההלוואות שבין המבקשים לבין הבנק למשכנתאות. הבנק המסחרי נתן אשראים לפעילות החברה, לה ערבו בין היתר גם המבקשים (להלן: " המימון לחברה").

להבטחת החזר המימון הפרטי ניתנו לבנק למשכנתאות ערבויות של ה"ה פשה וחזיזה וכן שועבדו שתי דירות של המבקשים בירושלים, האחת ברח' פרופס 2 בשכונת רמות והשניה ברח' תבין 22/14 בירושלים (להלן: " הדירות"). בדירה הראשונה מתגוררים המבקשים עם שנים מילדיהם ואילו בדירה השניה מתגוררת בתם הבכירה של המבקשים. על זכויות המבקשים בדירות נרשמו משכנתא ומשכון בהתאם לטובת הבנק למשכנתאות.

2.4        מטעמים שונים שאינם רלבנטיים לבקשה, לא צלחה דרכו של הפרוייקט לו  מונה כונס נכסים מטעם הבנק המסחרי לשם מימושו, הליך שטרם הסתיים ובהקשר זה אף מתנהלים הליכים אחרים שאינם דרושים לעניין. זה המקום לציין שגם בין השותפים לבין עצמם התנהלו הליכים משפטים שונים במסגרתם הושגו הסדרים שונים, אליהם אף התייחסות הצדדים בסיכומי הטענות.

2.5        לעמדת הבנק למשכנתאות לא עמדו המבקשים בהחזר המימון הפרטי ולפיכך העמיד את ההלוואות שניתנו לפירעון מיידי ובמסגרת זו נקט בהליכי הוצאה לפועל ובכלל זה פועל למימוש זכויות המבקשים בדירות.

2.6        המבקשים הגישו תובענה נגד הבנק ובגדרה עתרו בין היתר למתן פסק דין הצהרתי בדבר העדר מחוייבות כספית לבנק. בהמשך הגישו המבקשים את הבקשה נשוא החלטתי למניעת מימוש זכויותיהם בדירות עד למתן פסק דין בתובענה.

3.         עמדת המבקשים בקליפת האגוז :

המבקשים מעלים מספר טענות בעטיין על בית המשפט ליתן צו זמני האוסר על מימוש הזכויות בדירות ותומכים את בקשתם בתצהירה של המבקשת 2:

בפתח הדברים אציין כי המבקשים בבקשתם כמו גם בתביעה, הם לא הבחינו בין המימון  שניתן על ידי הבנק לחברה לבין המימון הפרטי ורואים בכל אלה בגדר ישות אחת. לדידם, הבנק הן בכשירותו כבנק מסחרי והן עוד בעת קיומו של הבנק למשכנתאות, היה צד להסכמה או למצער ידע על הסכמה בין הצדדים קרי בין המבקשים לבין חמסא כי המבקשים לא יפרעו באופן אישי את האשראים שניתנו, בין להם אישית לצורך רכישת המניות וההון עצמי ובין האשראים שניתנו לחמסה. לעמדת המבקשים האשראים הפרטיים ייפרעו אך ורק על ידי חמסא. מכאן לטענתם שאם חמסא לא תיפרע את האשראים הפרטים לא יהיה בכך כדי להקנות זכות בידי הבנק לחייב את המבקשים להשיב את שמגיע, אם מגיע, ובכלל זה לממש בטחונות שניתנו לו על ידם לרבות זכויותיהם בדירות.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי הבנק אינו רשאי להיפרע מחמסה שכן הפר התחייבויות כלפיה, הציג מצגי שווא וכי הוסכם בשלב מסוים על הפסקת ערבותם, אך הבנק לא פעל כמתחייב וכן שלל טענות נוספות שלא ראיתי אותם דרושים לעניין.

עוד מצביע בא כוח המבקשים על מבחן מאזן הנוחות תוך שמפנה לכך שמדובר בדירות מגורים בהם נוטה בית המשפט לבוא לקראת המבקשים בבקשות מסוג דנא.

4.         עמדת הבנק בקוף המחט :

לעמדת הבנק אין המבקשים מבחינים בין המימון הפרטי שניתן להם והעמדת הדירות כבטוחות להשבתו לבין המימון לחברה. לדעת הבנק הדירות ניתנו כבטוחות להחזר המימון הפרטי ולכן אין כל רלוונטיות לטענות המבקשים ביחס למימון שניתן לחברה ופעילות הבנק המסחרי. מוסיף הבנק וטוען כי שעה שהמבקשים לא עמדו בהחזר המימון  הפרטי הוא זכאי להמשיך בהליכים למימוש הזכויות של המבקשים בדירות, ללא קשר לטענות המבקשים באשר להעדר חבות של חמסא כלפי הבנק ובהמשך ערבותם לו. הבנק דוחה את טענת המבקשים לפיה הוסכם ולמצער היה סיכום בידיעתו כי המימון הפרטי, יושב אך ורק באמצעות חמסא ואם לא ייעשה כן, לא יהיה הבנק רשאי לממש הביטחונות.

הבנק אף חולק על עמדת המבקשים באשר למאזן הנוחות ומפנה להלכה הפסוקה תוך שסבור שאין כל הצדק שלא למנוע את מימוש הדירות.